יש בי הכל!
סדנת העצמה אישית לילדים, ילדות, נערים ונערות
לבתי ספר, הסדנה בהתנדבות ללא עלות (מוגבל בזמן)*
משך: שעתיים | כמות משתתפים: עד כיתה אחת | מקרן: נדרש | גילאים: יסודי ותיכון
מטרת הסדנה
איך מבטאים כעס? מה עושים כשלא יודעים מה לעשות? איך מתמודדים עם סיטואציה בה אני לא מרגיש נח? למה אנחנו שומרים בבטן ולמה זה חשוב לדעת לדבר? ילדים בכל הגלאים מתמודדים עם השאלות הללו ועוד רבות שדומות להן. על אף שהרגשות שלנו הן החלק הכי חשוב בחיים שלנו, כמעט לא מלמדים אותנו עליהם דבר.
לפעמים (בטעות) אומרים לנו שיש רגשות שליליים ורגשות חיובים. לפעמים (בטעות) מלמדים אותנו שלכעוס זה רע וצריך כל הזמן לחייך. ילדים ומבוגרים מוצאים את עצמם מתוסכלים ולא תמיד מבינים למה. והכל חוזר לכך שמלמדים אותנו להדחיק את מה שלא טוב, במקום להתמודד איתו.
בסדנה "יש בי הכל" הילדים ילמדו לסמוך על עצמם, לבטא את מה שהם מרגישים, ולא לפחד מאתגרים, ולא לפחד להביע דעה, גם אם לא בטוח שכולם יסכימו. זוהי הסדנה שחבל שאנחנו לא עברנו בתור ילדים.
קצת על עצמי: לאורך השנים, התמחתי בטכניקות ייעוץ וטיפול שונות ובהן ייעוץ אישי וזוגי, תת-מודע, NLP, קואוצ'ינג, לימודי הורות במכון אדלר וכן, סיימתי בהצטיינות את התואר הראשון במשפטים (עורכת דין מוסמכת) ולימודי תואר השני באוניברסיטת בר אילן. בנוסף, אני מרצה בנושאים הקשורים להשגת יעדים, התמודדות עם אתגרים והובלה לזוגיות מנצחת.
אני יועצת אישית וזוגית. אני עוזרת לאנשים לפתור ולהתגבר על בעיות וחסמים ובהם קשיים בתקשורת, אתגרים אישיים, בעיות בזוגיות, קושי בלמצוא זוגיות, בגידות, חוסר ביטחון, חוסר הערכה עצמית, חוסר אהבה עצמית, התפרצויות-זעם ועוד.
מגיעים אליי אנשים ברגעי משבר ועל סף ייאוש. הם שוקלים לסגור את העסק, להפסיק את העבודה על הסטארטאפ, או להתגרש. במקרים כאלה, הדבר הראשון שחשוב להבין הוא שלברוח מהבעיה לא פותר אותה ובאתגר הבא הם יתקלו באותן תחושות ויפעלו באותו האופן שוב.
מאז שהפכתי להיות אימא הנושא הפך להיות הרבה יותר אישי עבורי. הצורה שבה גידלו וחינכו אותנו והאופן שבו אנחנו מגדלים ומחנכים את הילדים שלנו, משפיעים ישירות על היכולת שלהם ושלנו להצליח, להתמודד עם קשיים, לקום ולנסות שוב, להאמין בעצמנו, לאהוב את עצמנו ולא לוותר גם כשהדרך לא פשוטה.
מבנה הסדנה
פתיחה, הצגה עצמית (5 דק')
סבב שמות תוך הפעלת המשתתפים (15 דק')
סימולציות העצמה והפעלות אינטראקטיביות (60 ד')
סיכום בונה לעתיד (10 דק')
הסיפור (או מאיפה כל זה הגיע):
כבר כמה שבועות שאני טרודה. כל כמה ימים יש כתבה שמספרת עוד סיפור של ילדים וילדות ונערים ונערות שנפגעים.
פרסומים על מה שקרה באילת, על ההתעללויות בגנים, על חרם, על אלימות בבתי הספר. לפני כמה ימים התפרסם עוד אונס, על ידי שני אנשים שלא מכירים אחד את השני. זה מטורף.
התחושה היא, שהמצב הולך ומחמיר. ומה שנתפס כאירוע קיצוני בעבר, מתחיל להפוך להיות, במקומות מסויימים, הנורמה.
מה אנחנו עושים לא טוב? או אולי טוב יותר לשאול, מה אנחנו צריכים לשפר או לעשות אחרת?
ישבתי עם עצמי ועשיתי תרגיל מחשבתי. כתבתי על דף מספר שאלות, כאשר החשובה שבהן הייתה – "מה לא מלמדים בבית הספר שחשוב שכן ילמדו?".
הנה מה שכתבתי לעצמי:
אהבה עצמית. הערכה עצמית. חמלה. ראיית האחר. כבוד האחר. אמפתיה. לדעת להקשיב. לעזור לאחרים. לדעת לבקש עזרה. לדעת לזהות מה אני מרגיש. להבין שזה בסדר להרגיש את כל הרגשות. להביע רגשות ולבטא אותם (ואיך עושים את זה נכון). להקשיב ללב שלי, למה הוא אומר. היכולת להגיד "לא" כשמשהו לא נעים לי או משהו שאני לא רוצה לעשות. שכולם שווים מבפנים גם אם שונים מבחוץ. לדעת לקבל ולכבד את השונה ממני. שחשוב מאוד מה אנחנו אומרים לעצמנו. שחשוב מאוד מה אנחנו אומרים לאחרים ועל אחרים. שמילים לא נעימות פוגעות ואיך זה מרגיש. להתאזר בסבלנות. לדעת לקום ולנסות שוב כשלא מצליחים. להבין שאם נכשלתי במשהו או לא הצלחתי במשהו – זה לא מגדיר את מי שאני. לא לוותר ולנסות עד שמצליחים. לזהות את הדברים הטובים שיש בי, ולא להרגיש לא בנוח להגיד אותם.
אחרי שסיימתי את הרשימה, שמתי את הדף בתיק, והוא הסתובב איתי כמה ימים (עשינו קניות יחד, הוא היה איתי בקליניקה כשעשיתי פגישות ייעוץ, ובכלל, הסתובב איתי בכל מקום). ובכל הזמן הזה, ניסיתי לחשוב, מה אפשר לעשות שאולי יהיה לו השפעה. גם אם קטנה, אבל לפחות מורגשת.
אז ישבתי, לקחתי את ההרצאה שלי שאני מעבירה בדרך כלל למבוגרים (על הצלחה ורגשות), הפכתי, שיניתי, תיקנתי, מחקתי, הוספתי, ערכתי מחדש ובניתי משהו מיוחד לילדים. ישבתי אינסוף זמן עד שהייתי מרוצה. בסוף יצאה סדנת העצמה מרתקת לילדים ובני נוער (וגם קצת להורים).
נשאר רק לבחור שם. אחרי שפסלתי עשרות שמות, בחרתי שם.
טוב, עכשיו מה? איך מביאים את זה לבתי הספר? אני לא ממש בטוחה.
אבל החלטתי שלפחות בשלושה חודשים הקרובים, אני רוצה להגיע לבתי ספר ולהעביר את הסדנה בהתנדבות!
זו לפחות הדרך שלי לנסות לעשות משהו.
אם אתם מכירים מישהו שזה רלוונטי עבורו, תעבירו הלאה.
מאחלת לכולנו ימים שקטים יותר ומאושרים